כיצד לדובב בן 90 למחקר גנאלוגי
אימא ספרה שיש לנו קרובים באמריקה
עוד הוסיפה שהייתה איזו פעם "איך אתה לא זוכר" שבן-הדוד שלה הגיע אלינו הביתה לביקור. אכן, לא זכרתי. אולי הייתי צעיר מדי, אולי ציפיתי למתנה מאמריקה, אולי.
לימים נסעתי אני עצמי לאמריקה. עבדתי בחברת תוכנה שמירב פעילות הייתה מחוץ לארץ ישראל. חודשים ספורים אחרי בהתחלתי לעבוד בחברה התבקשתי לנסוע לחוף המערבי של אמריקה, נסיעת עסקים. ההכנות מבחינתי היו מרובות. מרובות מטעם מקום העבודה אך הרבה פחות מטעם המחקר המשפחתי. עדכנתי את אימא שאני מתכנן לנסוע אך אימא לא אמרה משהו בעניין.
כעבור מספר שנים אימא נפטרה. אבא נפטר שנתיים לפניה. התקשרתי לכל קרובי המשפחה שהכרתי ועדכנתי אותם, גם התחלתי לשאול שאלות ולבקש סיפורים. השיחות היו די קשות. קשות לביצוע ולתיעוד תוך כדי השיחה וקשות מבחינת תכנן.
כל אחד וסיפור המלחמה שלו.
כיצד נשלב מחקר גנאלוגי עם נסיעת עסקים לארצות הברית?
במסגרת עבודתי בחברת הי-טק גלובאלית תבקשתי לנסוע מדי פעם לפגישות עם לקוחות בארצות אחרות. נסיעת העסקים במקרה של סיפור זה הביאה אותי לחוף המערבי של ארצות הברית. טיסה ישירה של יותר מחמש עשרה שעות מתל-אביב. התארגנתי לקראת הנסיעה אך הוספתי לעצמי משימה נוספת, מיוחדת. קניתי לי כרטיס טיסה בתוך ארצות הברית לחוף המזרחי, למדינה בה מתגורר בן-הדוד של אמי וזאת במטרה לפגוש אותו ואת אשתו.
בן-הדוד של אמי ואשתו קבלו אותי בשדה התעופה הסמוך למקום מגוריהם. נסענו לביתם הצנוע. בדרך עצרנו וקנינו סטייקים "שיהיה לארוחת ערב". הגענו לביתם, הבחור, בן 90, הלך לנקות ולהכין את הגריל ואח"כ התיישבנו לארוחת ערב. פתחתי את המחשב הנייד שלי והראיתי תמונות של אשתי והילדים כדי להביא להם נחת ולרכך את השיחה שבהמשך. ידעתי שהשיחה, השאלות והסיפורים לא יהיו קלים. אין כמו תמונות של ילדים להביא נחת למבוגרים.
ואז התחלתי לשאול שאלות
אחרי ארוחת הערב ובסיום תצוגת תמונות הילדים התחלתי בשיחה לשמה הגעתי לביקור. בקשתי מבן-הדוד של אמי, שייספר, בן ה-90, את סיפור ילדותו עם אמי בבודפשט ומה עבר עליהם במלחמה, איך הגיע לארצות הברית ואיך מצא את אשתו. המון שאלות. המון סבלנות וסקרנות לשמוע סיפור חיים.
והבחור האמריקאי ממוצא הונגרי החל לספר
מדי פעם עזרה לו אשתו מכיוון שגם היא כבר הייתה חלק מהסיפור. הבחור היה פתוח לתת לי כל מה שרציתי.
"Make the long story short" אמר. ושוב, ושוב. אבל אני רציתי את הלונג סטורי. ובקשתי שוב ושוב. אשתו הצטרפה לבקשתי וניסינו לדובב ולקבל את הסיפור ככל האפשר ארוך ומפורט. והבחור סיפר ושיתף וסיפר.
לא פשוט היה הסיפור
סיפור על חיים יפים ומאושרים שהיו לפנים, על שובבות של ילדים ועל הורים של פעם. על סודות שהוסתרו מהילדים ולא היה בכוחם לגלות גם כשהיו בוגרים. על מנהגי משפחה וכאלה שנפסקו. אם בגלל אירוע משפחתי או בגלל אירוע כללי אחר. על כינויים של אנשים והסיבות להם. על תרופות של פעם ואיך ילדים היו נהנים להתחמק מהן.
"Make the long story short"
אמר. ושוב, ושוב. ואני רציתי לשמוע עוד. עוד סיפורים ועוד כינויים, עוד סודות ועוד מאכלים של סבתא או אימא. עוד. שאלתי והשתתפתי בסיפור, מקשיב כולי, מקשיב ומנסה לחוש את הסיפור. והבחור כבן 90 ראה ושמע והקשיב וסיפר. חזר למחוזות ילדותו, לטוב ולרע של פעם. אשתו ואני היינו קהל מקשיב ומשתתף, צחקנו במקומות המתאימים, שתקנו באחרים.
והוא סיפר.
סיפור נפלא עם עליות ומורדות, עם קשרים ופתרונות, עם קשיים והקלות, אם אפשרויות וחוסר ברירות ומזל.
מזל שזכיתי לשמוע את הסיפורים. אחרי יומיים נפרדתי מבן הדוד של אמי ואשתו.
במאי 2019 נפטר כבן 93.
את הסיפורים שלו שמרתי בווידאו, בכתובים ובזיכרוני. וכעת גם באתר הגנאלוגי.
יהי זכרו ברוך.
צביקה אורן גנאולוג מומחה בהכנת עץ משפחה
במשך השנים רכשתי ידע וניסיון בתחומים שונים של המחקר הגנאלוגי: חיפוש רשומות, פענוח מסמכים ומצבות, עריכת ראיונות אישיים, גילוי מגילות יוחסין, יצירת קשר עם קרובים ואנשים בעלי ידע רלוונטי, איסוף הממצאים וארגונם, העברת מסמכים ותמונות למדיה דיגיטלית (לרבות הכנת עותקי גיבוי), וכן הפקת ספר משפחה (עברית או אנגלית) על בסיס החומר שנאסף.
במסגרת המחקרים הגנאלוגיים ובניית עצי משפחה אני אוסף נתונים ומחפש עוד נתונים ומידע במקורות מידע דיגיטליים: מאגרי המידע של “יד ושם”, מנועי חיפוש, איתור מצבות, ארכיונים שונים, רשומות הגירה, מסמכים בדבר שינויי שם ועוד. אני מקיים שיחות וראיונות עם אנשים לצורך המחקר הגנאלוגי. בסיום איסוף הנתונים אני מעבד מידע הקשור למחקר השורשים הרלוונטי . והכול – כדי לגלות את מגילות היוחסין וכדי לאסוף את המסמכים והתמונות, לתיעוד שמירה ובניית עץ המשפחה.